כשידייך מתמלאות בריח הנוסטלגיה ועינייך במי הים השחור, הריסים במלח וחול, המצלמה בגלעדים והקומונלקה באור. כשהעמדת פנים שסבתא אינה אורחת וחדר השינה אינו מסבאה, שהחמניות עוד מביטות, שהחלון ישנו. כשנזכרת בעבר וחייכת, כשהזכרונות הטובים עוד לא הכאיבו, כשעוד הייתה סיבה לבקר.
top of page
bottom of page