שלום וברוכים הבאים, אם מישהו בכלל קורא.
אז כפי שניתן להבין משם האתר ותיאורו, זה הבלוג שלי או ליתר דיוק; היומן שלי.
אז על מה כדאי לי לדבר קודם, על עצמי (כמו שאני תמיד אוהבת לעשות)? או על מה זה בדיוק אמור להיות ולמה אני עושה את זה?
נתחיל מהשני.
אז כן, בלוג. מישהו בכלל קורא בלוגים בימינו? או כותב אותם? נדמה לי שהתחביב הזה נשאר בתחילת שנות האלפיים יחד עם המוטיבציה שלי לחיות.
בכל אופן, זה רק אומר שאשאר אנונימית כמו שרציתי, לא?
אז כן, אחזור לעניין שעליו תכננתי לדבר; מה זה אמור להיות? למה אני כותבת את זה?
אני סובלת מהרגשה תמידית שאין לי עם מי לשתף את הרגשות והבעיות שלי, למרות שקיימים כמה בודדים שזוכים לשמוע את ההתבכיינות שלי, אבל זה אף פעם לא מספיק. אני עדיין מרגישה שאין לי עם מי לדבר, בודדה, לא רצויה. לכן, לפעמים אני חושבת על לכתוב יומן, ניכר שזה עוזר לאנשים לפעמים, אבל מניסניות עבר אני יודעת שלא אתמיד ואחרי יום וחצי במקרה הטוב אפסיק לכתוב ואשכח מהיומן.
ובפעמים אחרות אני חושבת לשתף ברשתות חברתיות כיאה לדור שלי, הרבה בני נוער פותחים חשבונות נוספים (ספציפית בפייסבוק ובאינסטגרם) רק כדי לשתף דברים בצורה פרטית יותר עם האנשים שהם סומכים עליהם. גם את זה ניסיתי, אבל זה סתם גרם לי להרגיש שלאף אחד לא אכפת.
וכאן מגיע הבלוג הזה! נזכרתי בזמנים טובים יותר באינטרנט, כשכולם היו כותבים בלוגים וקוראים בלוגים (למרות שהייתי אז ביסודי-גן בכלל) וחשבתי לעצמי, למה לא לנסות? סביר להניח שגם את זה אנטוש, בייחוד לאור העובדה שאני לא יוצאת מהמיטה בכלל בשבועות האחרונים ובשביל לכתוב פה אני צריכה לקום ולשבת מול המחשב (כל כך קשה!).
עכשיו נענה על השאלה הראשונה, מי אני?
אז איזה שם אמציא לעצמי הפעם... שאשתמש באחד הכינויים הרגילים שלי? שאחשוב על משהו חדש? או שחס וחלילה אפילו אשקול להשתמש בשמי הפרטי האמיתי?? (חח לא)
טוב, החלטתי. נלך עם אגון (על שמו של אגון שילה!).
שנתחיל את המסע הזה (AKA, הבלוג הזה) עם כמה פרטים כלליים עליי? סבבה.
בתקווה שאף אחד שמכיר אותי לא ימצא את זה והמידע הזה יסגיר אותי.
אז, אני בת 19 (כמעט 20) אבל נראת בת מקסימום 14. סיימתי תיכון לפני כמעט שנתיים (אלוהים ישמור) וכרגע אני בבית עם עצמי (והחתול המדהים שלי).
בעיקרון אני גם עובדת מהבית, אבל זה בעיקר חרטוטים ואלתורים, עם משכורת מאוד מסכנה (אבל מנהל מאוד נחמד, Gotta give him that).
כמו כן, אני מתמודדת עם כמה דברים מאוד מאוד לא נחמדים כרגע.
הפרעות חרדה, דיכאון, אוסידי לא מאובחן וכמובן שגם אנורקסיה! יופי טופי של בעיות נפשיות, הטופ שבטופ.
תמיד יש מקום לעוד בעיות, נראה במה עוד יאבחנו אותי ;) אני מתערבת איתכם על אספרגר.
שאספר לכם על התחביבים שלי? טוב אם אתם מתעקשים קוראים דמיוניים יקרים.
מגיל ינקות אני מציירת, אמנם יש יכולות ציור טובות יותר משל האדם הממוצע, אבל אני לא חושבת שאני באמת טובה בזה. כלומר, לצייר פנים? אוקי! לצייר גוף? פחות... לצייר נוף/רקע/חפצים דוממים? HELL NO אני גם אוהבת לצלם, אבל עוד פעם, אני לא באמת טובה בזה. אני רוצה להאמין שיש לי איזושהו כישרון צילום טבעי, יש לי את העין לזה מה שנקרא, אבל טכנית אני לא יודעת מה אני עושה.
אני גם כותבת, או שלפחות כתבתי. גם בזה יש לי איזושהו כישרון טבעי (כאילו, אני רוצה להאמין שזה המצב...), אבל המוזה שלי מתה יחד עם המוטיבציה שלי לחיות. שזה מפתיע דווקא! כי פעם כשהרגשתי חרא היה לי מה לכתוב, אהבתי להגיד שקשה לי לבטא את עצמי ואת הרגשות שלי, אז עשיתי זאת באמצעות כתיבה. עכשיו לא משנה מה אני מרגישה או לא מרגישה, נדיר שאני מצליחה לכתוב (ובמיוחד משהו טוב).
טוב, היה נעים להכיר! נראה לי שזה מספיק לעכשיו, נראה אם אפרסם את זה איפשהו.
המשך יום (או לילה) נעים לכם.